מדינה למכירה

מה הבעיה בהתערבות ממשלתית זרה?

תארו לכם שאתם אנשי עסקים שרוצים למכור מכונת קפה שאף אחד לא שמע עליה. היא לא מעניינת, לא מיוחדת ואפילו אין בה אופציה להקצפת חלב. אבל יש לכם משהו שאין לאף אחד מהמתחרים שלכם:

עשרות מיליוני דולרים המיועדים לשיווק. זה כל מה שאתם צריכים. עם הכסף הזה תוכלו לצלם פרסומת מושכת עם שחקן שכולם מכירים ולהפיץ אותה חזק ברשת ובטלוויזיה, להצמיד גם ציוץ של ידוען שאומר שזו מכונת הקפה הכי מדהימה שהוא אי פעם ניסה, ולדאוג שאחד הפרשנים המוערכים במדינה יזרוק איזו אמירת אגב בפריים טיים. וזהו, מכונת הקפה כבר תמצא את דרכה לכל בית בארץ.

               כסף קונה תודעה. תודעה קובעת מציאות.

מי שיש לו מספיק תקציב ותחכום מינימלי יוכל לקדם כל רעיון ולהדהד אותו כך שייראה הרבה יותר פופולרי ממה שהוא באמת. 70 ארגונים ישראליים המזוהים עם השמאל והשמאל הקיצוני קיבלו בעשור האחרון לא פחות מ- 893,393,030 שקלים מישויות מדיניות זרות.  קבוצה פוליטית שכמעט לא עוברת את אחוז החסימה מצליחה להרים קמפיינים בינלאומיים רבי־השפעה, לקבוע את סדר היום בבג"ץ, להכתיב הוראות לצה"ל ולשלוח פעילים לשטח כדי לכפות על מדינת ישראל לשנות מדיניות בכל תחום שאיננו לרוחם.

האזרח הישראלי מתעורר בבוקר יום הבוחר ושם פתק בקלפי עם שם המפלגה שבה הוא תומך. אבל אחרי הבחירות מגלה אותו אזרח, פעם אחר פעם, שמדובר בלא יותר ממשחק. גורמים רבי-עוצמה סללו לעצמם ציר עוקף דמוקרטיה, במטרה להכריח את נבחרי הציבור ליישם מדיניות שונה לחלוטין מזו שלשמה נבחרו.

הישראלי הממוצע רוצה מדינה יהודית, צבא חזק והרתעה נגד הטרור. הוא מעוניין בהתיישבות ציונית בנגב, בגליל או ביהודה ושומרון. אבל מבחינתם? שיקפוץ. מיעוט קטנטן החליט שהישראלי הממוצע טועה, ומכיוון שאי אפשר "להחליף את העם"  – צריך להכניע אותו באמצעות לחץ בינלאומי, קמפיינים רועשים ועתירות לבג"ץ. הידיים יהיו ידי הארגונים המקומיים, אבל התקציב והעוצמה יגיעו ממדינות זרות.